"כמה זמן אתה במסך?!" – האם הזמן קובע?

מה קורה אצלכם בבית? מתוסכלים ממשך הבהייה של הילדים במסכים? מרגישים שהגבולות בבית נזילים מדיי? הקורונה העצימה עוד את השימוש ושיבשה את ההתנהלות בבית?

טובעים במסכים- האם הזמן קובע?

גם בזה נאשים את הקורונה?

אי אפשר לנתק את מה שקורה בבית בעידן המסכים ממה שקרה או קורה בתקופת הקורונה. העולם השתנה, ואנחנו צריכים גם קצת להתאים את עצמנו אליו.

אבל זו לא רק הקורונה... הילדים שלנו גדלים לתוך מציאות אחרת לגמרי. אנחנו גדלנו בעולם של טלוויזיה אחת, שנגמרת ב12 בלילה ויש פסוקו של יום. עולם שב16:00 כולם צופים ביחד בסרט ערבי ובספינת האהבה כי אין מה לראות. והם – מגיל צעיר עם מסך צמוד –בכיס, באוטו, על שולחן האוכל, על הספה, בבוקר, בצהריים, בערב ובלילה. אולי צריך להבין קצת את השונות, ולא למדוד את השימושים שלהם במדדים הנוסטלגיים שלנו. משפטים כמו "כשאני הייתי בגילך כל היום שיחקתי בחוץ" הם מיותרים, פשוט כי העולם שלהם הוא אחר: חלק מהמפגשים שלהם עם חברים הם דיגיטליים, הלמידה שלהם היא בחלקה במסך, התרבות שהם צורכים היא ברשת (כבר לא שומעים מוזיקה בפטיפון אלא בספוטיפיי)

אמנם השימוש של ילדים במסכים בישראל הוא מהגבוהים בעולם, גם במשך החשיפה וגם בגיל שהם מקבלים טלפון לראשונה (בין גיל 7-9), וזה משהו שאנחנו כהורים רוצים להידרש לו, אבל השאלה היא האם מימד הזמן הוא הפרמטר העיקרי?

הזמן חשוב, אבל....יש 5 מדדים חשובים יותר:

כן. חשוב להגביל זמן צפייה. בטח בקרב ילדים צעירים. לא לשים מול המסך בכלל לפני גיל שנתיים (גם לא בייבי מוצרט), להגביל את משך הצפייה במסך בגילאים הצעירים ולדחות כמה שאפשר את מועד קבלת הטלפון החכם. אבל... ישנם 5 מדדים שהם הרבה יותר חשובים, ומרב שאנו ממוקדים ב"כמה" אנחנו קצת שוכחים את ה"איך ומתי". אז למה כדאי לשים לב: 1. חשוב מה קורה כשהילד במסך, אבל יותר חשוב לבחון מה קורה עם הילד מחוץ למסך: במקום להיות עם "ראיית צינור" ולמדוד זמנים, כדאי להסתכל מלמעלה בראייה מרחבית על העולם של הילד: האם יש לו קשרים משמעותיים מחוץ למסך? יודע לייצר אינטימיות? האם היא משקיעה גם בתחביבים אחרים? האם עושים קצת ספורט? ילד צריך שהיום שלו יהיה מגוון, ובאופן כללי שתהיה לו פניות ונכונות לעסוק בכלל משימות החיים (קרי: בית ספר, חוגים, חברים, משפחה, ספורט).

2. לאילו תכנים הילדים נחשפים, והאם יש גם תיווך שלנו? הרבה פעמים אנחנו חולפים על פניהם ואומרים "אולי תסגור כבר את המסך?!". יותר חשוב לשבת ביחד איתם ולראות מה הם עושים שם. לאיזה תכנים הם נחשפים? מה מעניין אותם? מי עוד מחנך את הילדים שלנו ביחד איתנו? כשאתם יושבים איתם תתעניינו בעולם שלהם, תשאלו קצת שאלות – למה אתה מתחבר לדמות הזאת? מה אתה אוהב בסקין שבחרת בפורטנייט? מה את חושבת הביא כל כך הרבה לייקים לסלב שאת עוקבת אחריה? דרך השאלות תתווכו להם קצת את העולם, תקנו ערכים ותנו להם תמיד פתח לבוא ולשאול בעצמם.

3. האם השימוש במסך מגוון? נשים לב לא רק לתוכן אלא גם לגיוון: האם הם רק פורנטייט/ טיק טוקאו שאולי בזמן הזה גם לומדים דברים חדשים, מדברים עם חברים בדיסקורד, רואים תוכן איכותי? האם הצפייה שלהם היא תמיד פאסיבית או שהם גם אקטיביים (בנייה במיינקראפט, חיפוש מידע ברשת, בניית מצגות או בימוי סרטונים) 4. עד כמה מסוגלים לווסת את השימוש? נשים לב האם הילד שלנו יכול לשים את הטלפון בצד כשיושבים לאכול או כשאנחנו מבקשים ללכת להתקלח? האם לפעמים מניחים את הטלפון מיוזמתם או רק מיוזמתנו? האם שמחים כשחבר מתקשר ויוצאים להפגש איתו או אומרים שלא יכולים? האם מתנגדים לפעילויות משפחתיות כשאנחנו מבקשים לסגור או זורמים איתנו.

5. האם מופיעים אצלם סימני האזהרה הבאים? יש כמה סימנים שנרצה להיות ערניים לגביהם כי עלולים להוות סימן להתנהגות סיכונית: גלישה ממושכת בשעות הלילה (לפעמים מתחת לשמיכה עם הנייד, כי יש להם מה להסתיר..), כיבוי או שינוי מסך בכניסתכם לחדר, שינויים במצב הרוח – עצב פתאומי, היי גדול, עצבנות או נטייה להתבודדות והסתגרות, שיחות טלפון ממבוגר (עדיף שלא יהיו כל הזמן עם אוזניות, כדי שנשמע) או מחוץ לאזור החיוג ממספר לא מזוהה וכמובן קבלת חבילות או מתנות ממישהו לא ידוע (גם לקבל סקין זה נחשב מתנה)

ככל שנהיה ערניים ל-5 הממדים האלה, ונקפיד לנהל שיח פתוח ואמפתי עם הילדים שלנו, כך נוכל להיות רגועים יותר שהם מוגנים וגם רמת שיתוף הפעולה מהצד שלהם תגבר.

#גבולות #מסכים #זמן_מסך #גלישה #רשת #הורות #עידן_דיגיטלי